1. לעולם אל תערמו לוחות ישירות על הקרקע
רבים מניחים שכל משטח שטוח מספיק טוב לערמה. למרות שרצפות בטון נראות מפולסות, הן מכילות לחות נסתרת. לוחות סיבי צמנט עמידים- במים, אך הם אינם יכולים לסבול מגע-לטווח ארוך בקרקע וספיגת לחות. התוצאה הברורה ביותר היא התנפחות קצה, עיוות ובזבוז מוחלט של הלוחות התחתונים.
שיטת אחסון נכונה:
הרם את הערימה על משטחי עץ, עם מרווח מינימלי של 10 סנטימטרים מעל פני הקרקע. השתמש תמיד במשטחים שטוחים וצלילים - הימנע מעץ שחוק- עם ציפורניים כפופות או בולטות. יישר את כל ארבעת הקצוות של הלוחות בצורה מושלמת ללא תלייה. חלקים תלויים לא נתמכים יצנחו ויתעוותו בהדרגה תחת משקלם של הלוחות עם הזמן.
פרט חשוב נוסף שאנשים רבים מתעלמים ממנו הוא גובה הערימות. חלק מהצוותים יערמו בין 100-200 לוחות זה על גבי זה כדי לחסוך במקום ולא לחשב כמה לחץ מופעל על הלוח/ים התחתונים. משקל לוח יכול לשקול בין 10-20 ק"ג, כך שאם אתה מערם 100 לוחות, אתה כבר חורג מטון אחד של משקל לכל הפחות. אפילו ללוחות סיבי צמנט בצפיפות גבוהה ברמה 1 יש מגבלות מבניות, ואם תוסיף משקל רב מדי, הלוחות התחתונים שלך יפתחו סדקים פנימיים שלא יהיו גלויים עד שהלוחות יותקנו על הקירות. רצוי לא לערום בערימה יותר מ-80 גיליונות חומרים או לעקוב אחר הנחיות גובה המפעל המקוריות לאריזת הלוחות.
2. טיפול נכון דורש טכניקה, לא חוזק גולמי
אתרי בנייה מזכירים כל הזמן לעובדים "להתנהג בזהירות ולהימנע מהשפעות". עם זאת, לוחות סיבי צמנט הם שבירים מטבעם, וזהירות פשוטה אינה מספיקה כדי למנוע נזק.
כאשר שני עובדים מרימים קרש אחד ביחד, אם אחד משחרר את אחיזתם מאוחר, השני נושא את מלוא העומס לבדו. זה מסובב מיד את הלוח וסדוק את הפינות. בעיה שכיחה יותר היא נשיאה אנכית: לוחות ארוכים יותר נגררים לאורך הקרקע, טוחנים מטה וחותכים את הפינות התחתונות.
נוהל טיפול רגיל:
השתמש בידיות הרמת כוס יניקה. חבר שתי כוסות יניקה מעט מעל נקודת המרכז של הלוח, כאשר עובד אחד אוחז בכל ידית. שמור את הלוח זקוף לחלוטין, עם הקצה התחתון לפחות 5 סנטימטרים מהקרקע. הימנע מפניות חדות והטיה מוגזמת בכל עת.
עבור לוחות גדולים מ-2.4 מטר, השתמשו בבובת הובלה ייעודית. דולי פאנל זקוף מיוחדים מאבטחים לוחות בחוזקה למסגרת עם זווית הטיה מבוקרת, ומאפשרות לעובד אחד להזיז בבטחה 10 עד 20 לוחות בכל פעם.
רבים מתייחסים לחצרות חיצוניות פתוחות כמו למחסנים סגורים, מתוך אמונה שכיסוי ברזנט פשוט מספק הגנה מלאה. אולם לאחר גשם, הסרת היריעה מגלה עיבוי כלוא ללא דרך להימלט. זה משאיר שאריות כפור לבן על פני הלוח - לא עובש, אלא תפרחת אלקלית. למרות שהוא לא מתפשר על שלמות המבנית, הוא הורס מאוד את הדבקת הצבע לצורך גימור מאוחר יותר.
אחסון יבש בתוך הבית הוא האפשרות הטובה ביותר שיש. אם יש להשתמש בשטח אחסון חיצוני, אל תכסה את כל הערימה ביריעת ברזנט אטומה לחלוטין. כדי לסייע באוורור, תמכו ביריעת הברזנט כדי לאפשר אוורור צולב- מלא מכל הצדדים. הנח מרווחי עץ (או דומים) בין שכבות של לוחות לזרימת אוויר עקבית. ודא שהקרקע מתחת לפריט המאוחסן משופעת כהלכה, כך שמי גשמים כלשהם יזרום הרחק מהפריטים המוערמים ולא יתאגרו או יזרמו חזרה לאזור המוערם.
כלל אחד שתפספס בקלות: אין לערבב קבוצות ייצור שונות. ללוחות ממסלולים נפרדים יש לעתים קרובות שינויים קטנים בעובי של כמה עשיריות המילימטר בלבד. העובדים לא ישימו לב להבדלים הזעירים הללו במהלך הטיפול, אך הם יוצרים משטחים לא אחידים ברורים לאחר התקנתם על הקירות. ערמו תמיד לוחות לפי אצווה בודדת, וסמנו בבירור כל ערימה עם תאריך ייצור ומספר אצווה.